חלקים א/ב
.'אחד הדברים העצובים ביותר לפני המוות, הוא לא לשמוע את 'השיר על הארץ' יותר לעולם'
(המנצח ג'אשה הורנשטיין, מעט לפני מותו ב- 1973)
'?האם ניתן לסבול את זה כלל? האם האנשים לא יהרגו עצמם לאחר מכן'
(מאהלר על 'השיר על הארץ' לברונו וולטר, 1908)
|
השיר על המוות
מאת: עידו הרטוגזון
[י"א פרקים]
|
בגיל 19 התוודעתי לראשונה לקיומו של האל. ההוכחה שבידי הייתה
.מעבר לכל ספק. לא נשרף בפני אף סנה, ולא הפך אף מטה לנחש
קיבלתי סימן מוחשי הרבה יותר. האל התגלם לעומתי, וקיומו
.הוכיח עצמו כבטאוטולוגיה
הדבר היה לאחר קריאה באחים קאראמזוב של דוסטוייבסקי (מכרי
הקרובים, ואולי אף חלק מהרחוקים, התרגלו כבר להפליט אנחת
-אכזבה בשלב זה של הנאום, אבל .(להימנע מכך הוא למעלה מכו
חותיי, ונדמה שצריך לחסל את העניין פעם אחת ולתמיד
נאומו של אליושה קאראמאזוב על קברו של הילד איליושה העיר
,בלבי נימים חבויים,שלא ידעתי שקיימים, ורגשות חדשים
יפים כל כך, שעצם קיומם הנפלא עד אין קץ אפשרי היה לדעתי
רק בעולם שבו האל קיים. למעשה, רגשות אלו בפני עצמם היו
סוג של אלוהות. ואכן שנים לאחר מכן, נזכרתי בדקארט והבנתי
שההוכחה שהכתה בי דומה להוכחה שהכתה בו, כשהסתגר לבדו
וביקש הוכחה לקיום אלוהים. עצם תפיסת השלמות, הכילה בתוכה
את השלמות והוכיחה את קיומה. כאיוואן קראמאזוב חוזר
בתשובה, ביקשתי לקבע בתוכי הארה זו של אמת. גם אני
,כאיוואן, בלתי את חיי בהחלפה מזדמנת של אידאולוגיות
,וג'אגלינג של זהויות שאותם החלפתי כרצוני, ללא התחייבות
כחלק ממשחק השיחים האינטלקטואלי. כשאמר הישיש זוסימה
לאיוואן קראמאזוב שאינו מאמין ברעיונות שבבסיסו, חשתי
.בושה עמוקה והחלטתי שאשנה עצמי
מאז הוחרף מצבי, אולם למרות ההיתר שנתתי לעצמי, להתרחק
מן ההארה ולהמשיך במשחקי האידאולוגיה והזהות (שהם מרכז
,קיומי), אמרתי לעצמי שתמיד אזכור את אותו רגע של הארה
ואזכור ששם, שם הייתה טמונה האמת המוחלטת (שבקיומה כפרתי
.(מאז היותי בן 14
בסיפורו'התיאולוגים', מספר בורחס על דת בשם ההיסטריונים
שהאמינה כי ישנם העולמות התחתונים והעליונים, כאשר אלו
,מהווים שיקוף מדויק של אלו: 'מעשינו משליכים בבואה מהופכת
.'כך שבערותנו האחר ישן, בנאפנו אחר טהור, בגנבנו האחר נדיב
קלאווינו מספר לנו על העיר ואלדראדה שיש לה מראה המשקפת
אותה ומשנה את משמעותה, ועל העיר ברסביאה שיש לה
.השתקפויות שמימיות והשתקפויות תופתיות
במובן מסוים, אני חש כאילו אני חי בברסיבאה. חיי כולם
מתנהלים על המתח הזה שבין שתי הקיצוניות. כל פעם שאני עושה
מעשה נשגב, חש אני גם בקיום עולם השני בו אני מבצע כרגע
מעשה מגוחך, כל פעם שאני מבצע מעשה מגוחך, חש אני בנשגבות
.המרחפת מעלי. למעשה אני חווה שני עולמות אלו בו זמנית
הנשגב והמגוחך ממזמן הפכו לאחד. באחים קאראמאזוב אומר
אליושה שאסור לחשוש להיות מגוחכים, אחרת לא נוכל להיות
טובים. למעשה, אני מקבל על עצמי את הגיחוך כמו גם את
.הנשגבות באהבה שווה
|
על הנשגבות והמגוחכות
'חלק א
|
אחת השונויות הגדולות בין ספרות לשירה או מוזיקה, היא שספר
קוראים בד"כ פעם אחת או פעמיים (הכרתי אנשים, ביניהם גם אני
(שחזרו אל ספר עשרות פעמים, אך הדבר מיוחד לספרים מועטים בלבד
,שיר אהוב נקרא פעמים לרוב, וקטע מוזיקלי אהוב יגיע בד"כ לשיאו -
,רק לאחר מספר מרובה של האזנות (ולא סתם קרא פרוסט למוזיקה
.('אמנות הזיכרון'
היצירה היחידה, אולי, שהביאה אותי לרמות זהות של התרוממות רוח
Das Lied von der Erde כמו הספר הנזכר מעלה, היא היצירה המוזיקלית
השיר על הארץ) של המלחין הגרמני יהודי גוסטאב מאהלר על פי שירה)
.סינית מזמן שושלת טאנג
בסיפור יום נפלא לדגי הבננה, מציע סימור גלאס למיוריאל אשתו
.'לקנות תרגום לספר שירים בגרמנית שהביא לה 'או ללמוד את השפה
בנושא של השיר על הארץ, המלצתי זהה, אין לאדם ברירה אלא ללמוד
את השפה הגרמנית, או לשלול מעצמו לעד חוויה עילאית שהיא אחת
מהתענוגות הזכים ביותר שיכול בן אנוש לדעת בעולמנו (והדבר
מבדח במיוחד מאחר שהשרים עצמם נכתבו במקור בסינית ותורגמו
,לגרמנית). השיר על הארץ הינו סימפוניה פואמית בת ששה שירים
המכילה תיאור מהמם של ספקטרום רחב מן הרגשות והחוויות
האנושיים העמוקים ביותר. זהו שיר ספק ניהיליסטי המכיל הבלחות
יופי מדהימות לצד צער מהמם על ארעיות היופי וחוסר חשיבותו לעולם
וגם דבקות דתית-אמנותית ביופי העילאי, העל אנושי, הנצחי שלעולם
לא מפסיק להפליא. אם יורשה לי וידוי קצר נוסף, כל פעם שאני
מאזין ליצירה אני נתקף באופן בלתי רצוני בהתקפי בכי וצמרמורת
.שלא תגרום לי אף יצירה אחרת
אם בעבר התייחסתי בעיקר למימד המוזיקלי-פואמי-תרבותי של השיר
הזה. הייתי מעוניין הפעם להתרכז בטקסטים בלבד, טקסטים
סינים מתקופת שושלת טאנג, באשר הם מכילים בתוכם נפלאות חוכמה
.שופנהאוארית, לעיתים דמוית זן, ועצומה עד אימה
|
השיר על הארץ
'חלק ב
|
|
