|
גלעד מעיין
|
ספסל
בְּכֵאֵב מְהֻסָּס קִבַּלְתִּי מִיָּד הַנֵּהָג
.כַּרְטִיס וְחֹפֶן מַטְבֵּעוֹת
הַסִּבּה לַכֵּאֵב הַמְּהֻסַּס לֹא הָיְתָה נְעוּצָה
בְּצִבְעוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה הַמְּקֻמַּט
אוֹ
- בְּפִטְפּוּטַם הָאִלֵּם שֶׁל גַּלְגָּלֵי הָאוֹטוֹבּוּס, הַמְּרֻקָּנִים כְּמוֹ הַלַּיְלָה הַמְּקֻמָּט
הִיא הָיְתָה נְעוּצָה
.בְּגַב יָדִי
מִבַּעַד לָחֲלוֹנוֹת הַמְּמֹרָקִים בּאַכְזָרִיוּת
רָאִיתִי אֶת תָּחֲנַת
הָאוֹטוֹבּוּס הָרֵיקָה מֵאָדָם; לְקוֹל
אַכְזָרִיוּתָה שֶׁל נַהֲמַת הַמָּנוֹעַ
צָפִיתִי
.בְּמוֹתוֹ הַשָּׁקֵט שֶׁל הַסַּפְסָל
|
|